ברוך ויינשלבוים
אחת התוצאות הישירות של התקדמות הטכנולוגיה, שהחלה עם המהפכה התעשייתית, היא שהאדם נהנה מרמת חיים גבוהה ומתוחלת חיים ארוכה יותר. אבל התקדמות זו עודדה גם עלייה בשכיחותן של מחלות "היפו-קינטיות" (תת־תנועה) המביאות להזדקנות ובלאי מהיר יותר של איברים ורקמות שונות בגוף. המערכות העיקריות שנפגעות כתוצאה ישירה ממחסור בתנועה הן מערכת הלב וכלי הדם ומערכת השלד-שריר.
בשנים האחרונות עלתה בצורה דרסטית המודעות בקרב האוכלוסייה הכללית לתועלות הבריאותיות של עיסוק מתמיד בפעילות גופנית. תופעה זו הובילה לעלייה במספר המבצעים פעילות גופנית בכל שכבות הגיל - מקטן ועד קשיש – אך עדיין לא בשכיחות הרצויה. בארה"ב ובקנדה, כ-50% מכלל האוכלוסייה המבוגרת אינה פעילה גופנית בצורה מספקת העונה על ההמלצות של ארגוני הבריאות השונים. בישראל המספרים הם די דומים לשאר העולם המערבי.
חסר בפעילות גופנית מעלה פי שניים בערך את הסיכוי למחלת לב כלילית ומהווה גורם סיכון משמעותי למחלות כרוניות קשות ביותר, כגון: סוכרת, סרטן השד והמעי הגס, השמנה, יתר לחץ דם, מחלות של עצמות ופרקים (אוסטאופורוזיס, אוסטאוארטריטיס), חרדה ודיכאון ונפילות בגיל המבוגר.
אורח חיים "יושבני" וחוסר בתנועה מספקת הוגדר על ידי ארגוני הבריאות כגורם מוביל לתמותה שניתן למנוע אותו. במאמר זה אסקור את המידע הקיים כיום בספרות המדעית הנוגע לקשר בין פעילות גופנית לבין תמותה, תוחלת חיים ואיכות חיים.
כבר משנות ה-50 וה-70 של המאה הקודמת החלו להצטבר עדויות ממספר מחקרי אורך ומחקרי עוקבה, על אוכלוסיות של גברים ונשים שדיווחו על עלייה בביצוע פעילות גופנית, שגרמה לירידה של 35%-20% בסיכון יחסי לתמותה.
בעבודות מהשנים האחרונות הדיווחים על הירידה בסיכון לתמותה היו גבוהים עוד יותר, במקרה של אנשים ששיפרו את הכושר גופני למדרגה גבוהה וכתוצאה מכך הם נהנו מירידה של למעלה מ־50% בסיכון לתמותה.
בנוסף, ביצוע פעילות גופנית שגורמת להוצאה אנרגטית של 1,000 קק"ל לשבוע או לחילופין העלאת הכושר גופני האירובי ב-1 MET (כמות החמצן שהגוף צורך במנוחה לכל ק"ג לדקה) גרם לירידה משמעותית, של בסביבות 20%, בסיכון לתמותה.
אישה שאינה פעילה גופנית (לפחות שעה בשבוע) בגיל הביניים חשופה ב-52% יותר לתמותה מכל הסיבות, נמצאת בסיכון כפול לתמותה ממחלות לב וכלי דם וב-29% סיכון גבוה יותר לתמותה מסרטן, בהשוואה לאישה בת גילה שפעילה גופנית.
המשמעות של הנתונים האלה היא שאישה בריאה שאינה פעילה גופנית דומה לאדם הסובל מיתר לחץ דם, מרמות גבוהות של כולסטרול בדם, מהשמנה או מעישון סיגריות ברמה בינונית.
תועלות בריאותיות אלו דווחו גם אצל אוכלוסיית חולי הלב. במחקר המאגד בתוכו תוצאות של 48 מחקרים ניסויים על שיקום פיזי בחולי לב נמצאה ירידה משמעותית בשכיחות התמותה המוקדמת מכל הסיבות, ובמיוחד ממחלות לב.
הוצאה אנרגטית של 1,600 קק"ל לשבוע בפעילות גופנית עוצרת את התקדמות מחלת הלב הכלילית, והוצאה של 2,200 קק"ל לשבוע מתקשרת להורדת הפלאק הטרשתי בכלי הדם. פעילות גופנית בעצימות נמוכה (פחות מ-45% קיבולת אירובית מרבית) נמצא כתורמת לשיפור הסטטוס הבריאותי של חולי לב.
באופן כללי, מועטות העדויות שמצביעות על עלייה בתוחלת החיים כתוצאה מעיסוק קבוע בפעילות גופנית. למרות זאת, קיים מידע מדעי, לפיו עיסוק כרוני בפעילות גופנית מעלה את תוחלת החיים בצורה מתונה. מחקר שערך Paffenbarger בשנת 1986 העלה כי בקרב אנשים שעסקו בפעילות גופנית קבועה שגרמה להוצאה אנרגטית של מעל 2,000 קק"ל בשבוע, נרשמה עלייה בתוחלת החיים של 2-1 שנה בקרב בני 80.
מחקר נוסף שפורסם לאחרונה עליו ניתן לקרוא כאן, הצביע על קשר בין ריצה לבין תוחלת חיים גבוהה.
בנוסף, יש עדויות רבות לכך שפעילות גופנית משפרת את איכות החיים, ובעיקר אצל מבוגרים: עם העלייה בגיל ישנה תופעה שנקראת "סרקופניה" (ירידה בגודל ובמספר תאי שריר = ירידה במסת השריר). התהליך הוא ביולוגי, תקין וקורה אצל כל אחד מאתנו בקצב שונה. כתוצאה מתהליכים אלו, בגילאים מבוגרים קשה לבצע מטלות בסיסיות ביותר בחיי היום-יום, בגלל מגבלה בכוח ובמסת שריר.
פעילות גופנית חשובה ביותר לשמירה על רזרבות פיזיולוגיות של כשירות אירובית (לב-ריאה) וכשירות מערכת שלד-שריר. פעילות גופנית אינה יכולה לעצור לגמרי את התהליך הביולוגי של ההזדקנות, אך גדולתה הוא בכך שהיא מאטה את קצב הירידה ביכולות הפיזיות שלנו וממתנת את השפעות הגיל על תפקודים שונים.
אדם המבצע באופן קבוע פעילות גופנית מבטיח לעצמו רזרבות של מערכות שונות שגם כך הולכות ונהרסות עם העלייה בגיל. במחקרים עדכניים, נמצא שעיסוק בפעילות גופנית תרם לתפקוד בלתי תלותי, לניידות, לאיזון ברמות הסוכר בדם, לבריאות העצם, למצב הרוח וליציבות פסיכולוגית ושיפור באיכות החיים. כמו כן, גרם לירידה בשכיחות הנפילות, חולי ותמותה מוקדמת.
כאשר עוסקים בתוחלת החיים, אי אפשר שלא להתייחס גם לכך שהפעילות הגופנית מגנה מפני מחלות קשות, ותורמת בעקיפין לחיים שאורכם מלא.
על הקשר בין הכושר לבין מחלות כרוניות – בכתבה הבאה.
על הכותב
ברוך ויינשלבוים – M.Pe מדעי חינוך הגופני, התמחות פיזיולוגיה של המאמץ, מרצה במועדון הספורט והנופש בווינגייט, ומתאמן ותיק בסניף אבן יהודה.
NRG- קישור לפרסום המקורי